רבי שמעון בר יוחאי ובנו במערה

דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו.
פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות.
רבי יוסי שתק.
נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן,
תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס.
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות.
אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה - יהרג.

אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא.
כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי.
כי תקיף גזירתא, אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן.
אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא.
והוו משלחי מנייהו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו,
והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו.
איתבו תריסר שני במערתא.
אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא,
אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו.
חזו אינשי דקא כרבי וזרעי,
אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה!
כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף.
יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול.
איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש.
יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם!
נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון.
אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה.
בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות.
אמרו ליה: הני למה לך? -
אמר להו: לכבוד שבת. -
ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. -
אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל!
יתיב דעתייהו.

סיפור ב' - במערה (תרגום)

הלך הוא ובנו והתחבאו בבית המדרש.
כל יום היתה מביאה להם אשתו לחם וכלי מים ואכלו.
כאשר חזקה הגזרה, אמר לו לבנו: נשים דעתן קלה עליהן, שמא יצערו אותה ותגלה להם.
הלכו והתחבאו במערה.
נתרחש נס ונברא להם חרוב ומעין מים.
היו מורידים את בגדיהם והיו יושבים עד צווארם בחול.
כל היום היו לומדים ובזמן התפילה היו לובשים את בגדיהם ומתפללים.
לאחר התפילה היו חוזרים ומתפשטים, בכדי שלא יתבלו.
ישבו שתים עשרה שנה במערה.
בא אליהו ועמד על פתח המערה,
אמר: מי יודיע לבר יוחאי שמת הקיסר ובטלה הגזירה?
יצאו.
ראו אנשים חורשים וזורעים,
אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה!
כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף.
יצתה בת-קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!
הלכו וחזרו.
ישבו שנים עשר חודשי שנה.
אמרי: משפט רשעים בגיהנם שנים-עשר חדש.
יצתה בת-קול ואמרה: צאו ממערתכם.
יצאו.
כל מקום שהיה פוגע רבי אלעזר, היה מרפא רבי שמעון.
אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה.
בערוב יום ערב שבת, ראו זקן אחד שהיה מחזיק שני צרורות הדסים, ורץ בין השמשות.
אמרו לו: אלה למה לך?
אמר להם: לכבוד שבת.
ויספיק לך אחד?!
אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור.
אמר לו לבנו: ראה, כמה חביבין מצוות על ישראל.
נתיישבה דעתם.